Over the past week, over 3,000 people have read the posts here and here about the Shabbat app. Many people have asked for sources, either for their own learning or in order to teach and discuss with others. Below can be found a small collection of 10 fundamental sources focusing on the understanding of תשבותו and ממצוא חפצך ודבר דבר as the safeguards set by the Torah (according to some) and the rabbis (according to everyone) so Shabbat stays Shabbat.
I’d like to thank my friend and colleague Rabbi Elan Mazer for putting together the Hebrew sources – all translations are mine.
שמות פרק כג, יב
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָתְךָ וְהַגֵּר
Six days you may do your work, but on the seventh day you shall rest, in order that your ox and your donkey shall rest, and your maidservant’s son and the stranger shall be refreshed.
מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה ט
שמרתם את היום הזה לדורותיכם למה נאמר והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה דברים שהם משום שבות מנין ת”ל ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהן משום שבות
“Safeguard this day for your generations” – why was it said? Isn’t it so that it already said “no labor [Melacha] should be done on them”?
I only learnקed [the prohibition of] things that are [prohibited as] a Melacha. Things that are [prohibited from being] a “Shvut” [ceasing[ – from where do we learn [they are prohibited]?
[For this] it says: “safeguard this day” – to include things that are from Shvut [ceasing].
רמב”ן ויקרא פרק כג פסוק כד
נראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי”ט אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי”ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן, והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה, לכך אמרה תורה “שבתון” שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח.
It is my view that the Midrash is saying that we were commanded from the Torah to rest even from things that are not a Melacha… therefore the Torah “Shabbaton” [day of ceasing], that it should be a day of ceasing and resting, not a day of toil.
חידושי הריטב”א מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב
וברם צריך את למידע דכל מאי דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן לאו למימרא שאין לנו שבות מן התורה כלל, דא”כ נמצאת שבת כחול מן התורה שהחנויות פתוחות ואוצרות תבואה ויין, ומטלטלין חפצים מבית לבית דרך כרמלית ומודדין ושוקלין ומונין, ואינו בדין שאסרה תורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול הזה שא”כ אין זה יום מנוחה, אלא כך עיקרן של דברים כי בכלל מצות עשה שבות של תורה לשבות ממלאכות יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא לעשות שבת כחול, אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי’ וזהיר באידך דלא הוי שבת כחול הוי שבות דרבנן, נמצא שיש לשבות עיקר מן התורה, ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם במקומות הרבה לדחות מצוה של תורה, וזו מרגליות שבידינו מרבינו הרמב”ן מפי מורינו ז”ל
But you need to know that what we say in every place “rabbinical Shvut” it is not to say that we do not at all have [a prohibition of] Shvut from the Torah, as [if that were true], Shabbat would be like weekdays from the Torah – shops would be open and storehouses of crops and wine, carrying objects from house to house through a Karmelit, measuring and weighing. It isn’t logical [that it is] legal that the Torah forbade carrying a “Grogeret” [small amount of food] from one domain to the other but permitted these great efforts, for if so – it isn’t a day of rest. Rather, this is the main point – included in the prohibition of “ceasing fro Melacha” is to cease [LiShbot] from all Shvut prohibitions as a general instruction not to make Shabbat as a weekday… we find that Shvut [Rabbinical prohibitions] are anchored in the Torah and therefore the rabbis set their words, in many places, to override a Torah Mitzvah
רמב”ם הלכות שבת פרק כא הלכה א
נאמר בתורה (שמות כ”ג) תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן, ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות
The Torah [Exodus 23:12] states: “[On the seventh day,] you shall cease activity.” Even things that are not a forbidden activity he must cease from doing and many things have been forbidden by the rabbis because of “Shvut” (ceasing).
מגיד משנה הלכות שבת פרק כא הלכה א
א] נאמר בתורה תשבות אפי’ מדברים וכו’. כוונת רבינו היא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות ע”פ הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן ועדיין היה אדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום לכך אמרה תורה תשבות. וכ”כ הרמב”ן ז”ל בפירוש התורה שלו ובאו חכמים ואסרו הרבה דברים
It says in the Torah “cease” even from things etc. The meaning of our rabbi [the Rambam] is that the Torah forbade the particulars of the specified Melachot according to their matter and measurments and still, a person could labor in things that are not Melachot all day, therefore, the Torah said “Tishbot” [cease]. And similarly wrote the Ramban in his commentary to the Torah and the rabbis came and forbade many things
ישעיהו פרק נח, יב-יד
(יג) אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְקֹוָק מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: (יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל־יְקֹוָק וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
If you restrain your foot because of the Shabbat, from performing your affairs on My holy day, and you call the Shabbat a delight, the holy of Hashem honored, and you honor it by not doing your wonted ways, by not pursuing your affairs and speaking words:
Then, you shall delight with Hashem, and I will cause you to ride on the high places of the land, and I will give you to eat the heritage of Yakov your father, for the mouth of Hahsem has spoken.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד א
וכבדתו מעשות דרכיך וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול
מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול
ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דבור אסור הרהור מותר
And you shall honor it, not doing your own ways:
‘and you shall honor it’, that your Shabbat garments should not be like your weekday garments.
‘Not doing your own ways’, that your walking on the Shabbat shall not be like your walking on weekdays.
‘Nor finding thine own affairs’: your affairs are forbidden, the affairs of Heaven [religious matters] are permitted.
‘Nor speaking thine own words:’ that your speech [conversation] on the Shabbat
should not be like your speech on weekdays
רמב”ם הלכות שבת פרק כד הלכה יב-יג
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה) למען ינוח
12. The Sages forbade the carrying of certain objects on the Sabbath in the same manner as [one carries] during the week. Why was this prohibition instituted? [Our Sages] said: If the prophets warned that the manner in which a person walks on the Sabbath should not resemble the manner in which he walks during the week, and similarly, one’s conversation on the Sabbath should not resemble one’s conversation during the week, as it is written, “[refraining from]… speaking about [mundane] matters,” surely the manner in which one carries on the Sabbath should not resemble the manner in which one carries during the week.
In this manner, no one will regard [the Sabbath] as an ordinary weekday and lift up and repair articles, [carrying them] from room to room, or from house to house, or set aside stones and the like. [These restrictions are necessary] for since the person is idle and sitting at home, [it is likely that] he will seek something with which to occupy himself. Thus, he will not have ceased activity and will have negated the motivating principle for the Torah’s commandment [Deuteronomy 5:14], “Thus… will rest.”
13. Furthermore, when one searches for and carries articles that are used for a forbidden activity, it is possible that one will use them and thus be motivated to perform a [forbidden] labor. (meaning, the previous Halacha is not out of fear of violating an Issur Melacha! Y.S.)
[Another reason for this prohibition is] that there are some people who are not craftsmen and are always idle – e.g., tourists and those that stand on the street corners. These individuals never perform labor. Were they to be allowed to walk, talk, and carry as they do during the week, the result would be that their cessation of activity on [the Sabbath] would not be discernible. For this reason, [our Sages instituted] refraining from such activities, for the cessation of such activities is universally applicable.
רש”י מסכת שבת דף קכג עמוד ב
שלשה כלים – ותו לא, ולקמן אמרינן דבימי נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על טלטול כל הכלים, כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת, מפני שהיו מקילין בה משנה זו – דלעיל, בראשונה היו אומרין שלשה כלים ותו לא – משום דהוו מזלזלים בשבתות, דכתיב בימים ההמה וגו’.
… and below it says that in the days of Nechemia son of Chachalia, during the Second Temple, they forbade carrying all of the vessels [on Shabbat] in order to create a fence to be stringent with the prohibitions of Shabbat because they were lenient in it.
Babylon and Israel 